הבלוג של שלומי ישראלי אמנות דיגיטלית, תוכן חופשי ושטויות אחרות… בעיקר שטויות אחרות.

אני נוטה להחשיב את עצמי כמישהו שצבר ניסיון כלשהו עם תחום היצירה. בפרט בתחום הגרפי. את רוב ניסיוני רכשתי באמצעות תוכנה חופשית ואני מאוד מרוצה מכך. במהלך השנים שמעתי כל הזמן אנשים שאומרים שהתכנות שאינן במיינסטרים, בהכרח יהיות נחותות יותר ולכן כיוצר, עלי לא לבחור בהם. יש לציין כמובן שטרם מצאתי את עצמי מוגבל או לא יכול ליצור משהו.

רוב הפעמים שאני שומע אימרות כאלו, אני מבין שמדובר באנשים שאין להם ניסיון מספיק עם הכלים שאני בחרתי, או שהם משליכים עלי את הבחירות שלהם – אולי שוכחים שאנחנו לא אותו בנאדם. אבל בכל מקרה, אחד הדברים החשובים ביותר שלמדתי הוא שאם אדם כישרוני באמת, הוא יצליח לעשות משהו מדהים בכל מקרה. ואת זה אני למדתי מצפיה באומנים מדהימים שונים ומשונים כמו אנדרי גורלציק ודיויד רבואה.

שיתוף פעולה בין אנדי ודיויד / אנדרו פרייס (בלנדר גורו) ב־ vimeo

לאחרונה שמעתי שמוסד אקדמי לעיצוב  בארץ החליט לחייב סטודנטים להשתמש במוצרי אפל. שלא תבינו לא נכון, אם בנאדם יבוא ויגיד שהוא בוחר באפל כי זה מה שמתאים לו, אז אין לי בעיה עם זה בכלל. אני מכבד את חופש הבחירה שלו בדיוק כמו שאני רוצה שהוא יכבד את חופש הבחירה שלי. אבל המשמעות לכך שמכריחים סטודנטים לעבוד עם כלים מאוד מסויימים, מונע מהם לבחור את הכלים המתאימים להם.

מה שמוסד אקדמי לעיצוב אמור להקנות לסטודנטים זה את היכולת לחשוב מחוץ לקופסא ולהיות יצירתיים. כלומר לרכוש את היכולת (הכישרון?) לזהות את האומנות בכל דבר, ולהחצין אותו. לדעת להשתמש בכל כלי, בכל חומר גלם, ולהפוך אותו למשהו אחר, משהו מדהים. כלומר, אומן מוכשר שיראה מק, ידע, לאחר תקופה מסויימת של למידה, לעבוד איתו וליצור, אך גם יהיה מסוגל לעשות זאת עם כלים אחרים כך שבסופו של דבר הוא יבחר את הכלי אשר מתאים לו. חלק חשוב מאוד מהיצירתיות, היא חופש המחשבה, היא היכולת לגלות דברים חדשים, ולצאת מחוץ למסגרת שרגילים אליה.

מה שהמהלך הזה בונה זה פס ייצור של "גרפיקאים", שמתוכנתים לעבוד רק בצורה אחת. באופן אישי מאוד קשה לי להבין את הגישה הזו. קשה לי כי לדעתי יש פה פספוס של הפואנטה. במקום ללמד את המעצבים העתידיים, להיות חדשניים, עם ראש פתוח ולפתח את היצירתיות שלהם, מגבילים את כולם לאותו סוג של מעצב. המגמה נראת כאילו היא בכיוון של ליצור מודל אחד ויחיד, שהוא יהיה המעצב של העתיד, וכל מודל אחר לא יתקבל. אני ממשיך לתהות האם יש אפשרות לאחד מאותם סטודנטים, להתבלט החוצה ולעשות משהו שהוא מיוחד.

אני גם מתנגד מאוד לרעיון של לקבוע רק סט מאוד מסויים של כלים, ככלים הנבחרים. זה שקול לזה שמישהו יבוא ויגיד למוזיקאים שהם נדרשים לנגן רק מוזיקה קלאסית, או להשתמש רק בחצוצרה. זה הרי מגוחך ולא יעלה על הדעת. לפעמים כדי לייצר יצירה מסויימת עדיף לעבוד עם כלים אחרים, או עם סביבה אחרת שמתאימה יותר לאותו פרוייקט.

אני בעד בחירה אישית מושכלת, כלומר שיוצר ידע לבחור לבד את הכלים אשר מתאימים לו, אשר מאפשרים לו להתבטא בצורה הטובה ביותר. הגבלתכל האנשים היוצרים למסגרת אחת, מניחה שכולם זהים, ושכלים מסויימים מתאימים לכולם, ולכן היא בהכרח תפגע ביכולת של אותו אדם ליצור. תמיד העיקרון שהנחה אותי (שלא תקף רק לאומנות) היה שאמן מעולה יכול ליצור אמנות עם כל כלי ומכל חומר גלם.